<h1>ספר החינוך מצוה שפ"ח</h1>
<h2>דף כה:</h2>
שנצטוו הכהנים והלויים לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד בכל לילה ולילה כל הלילה. ושמירה זו היא כדי לכבדו ולרוממו ולפארו, לא מהיות שום פחד מאויב חלילה, שנאמר [במדבר י"ח] ושמרו את משמרת אהל מועד. ולשון ספרי, ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, הכהנים מבפנים והלויים אף מבחוץ, כלומר לשמור אותו וללכת סביבו. ובמכילתא אמרו ושמרו את משמרת אהל מועד, אין לי אלא בעשה וגומר, הנה התבאר ששמירתו מצות עשה היא. ושם נאמר עוד גדולה למקדש שיש עליו שומרין, אינו דומה פלטרין שיש עליה שומרין לפלטרין שאין עליה שומרין, וידוע שפלטרין שם ההיכל. משרשי המצוה מה שכבר כתבתי כמה פעמים כי בכבוד הבית סבה לתת מוראו אל לב בני אדם ובבואינו שם לבקש תחנה וסליחה מאת אדון הכל יתרככו הלבבות אל התשובה במהרה, וכענין שאמרנו בארוכה בסדר ואתה תצוה [מצוה צ"ח]. ומכבודו של בית הוא למנות עליו שומרין כדרך המלכים הגדולים אשר בארץ שיעשו כן, וכמו שבא במכילתא אינו דומה וכולי, כמו שכתוב סמוך. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [מדות פ"א מ"א] שארבע ועשרים עדה שומרים אותו בכל לילה בארבעה ועשרים מקומות, הכהנים שומרים בג' מקומות מבפנים והלויים בכ"א מקומות מבחוץ, ומעמידין אחד שהוא מחזר על המשמרות כל הלילה ואבוקות דולקות לפניו ואיש הר הבית נקרא, וכל משמר שאינו עומד ואומר לו איש הר הבית שלום עליך ניכר שהוא ישן וחובטו במקלו ורשות היה לו לשרוף את כסותו, עד שהיו אומרים בירושלם מה קול בעזרה, קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפין שישן על משמרו. ויתר פרטיה כגון היכן היו הלויים והכהנים שומרים, ואם אירע קרי לאחד מהם כיצד הוא עושה, וכיצד סדרן ומעשיהן סמוך לשחר, הכל מתבאר יפה בפרק ראשון ממסכת תמיד ומסכת מדות. ונוהגת בכהנים ולויים בזכרים בזמן הבית כי הם נתיחדו בצוואת שמירת המקדש ולא הישראלים, ואם עברו על זה ובטלו שמירה זו בטלו עשה מלבד שעברו על לא תעשה כמו שנכתוב בסדר זה [מצוה שצ"א] בעזרת השם.
